כהן נ' קומפיו דיל בע"מ ואח'

החלטה בענין הסמכות הענינית

למי נתונה הסמכות הענינית לדון בבקשה למחיקת עיקולים במקרקעין?

רקע

1.תיאור ענינה של התובענה בקצרה:

המבקש רכש מפרדי שמואל (להלן – המוכר) נכס מקרקעין ביישוב בית אלעזרי (להלן – הנכס) ושילם חלק מהתמורה המוסכמת.

מאחר והזכויות בנכס רשומות במינהל מקרקעי ישראל ולא בלשכת רישום המקרקעין, רשם המבקש שעבוד לטובתו על הנכס ברשם המשכונות (להלן – השעבוד).

במשך כשנה לאחר הרכישה, רשמו המשיבים עיקולים לטובתם על זכויות המוכר בנכס (להלן – העיקולים). המשיבים 1, 2 ו-4 עשו זאת כזוכים בתיקי הוצאה לפועל, בהם המוכר הוא החייב. המשיב 3 עשה זאת כתובע בתביעה, בה המוכר הוא הנתבע.

2.המבקש הגיש תובענה זו, לסעדים הבאים:

א.להצהיר כי זכויותיו בנכס קודמות לעיקולים וגוברות עליהם.

ב.להורות על הסרת העיקולים, כדי לאפשר את השלמת עיסקת המכר ורישום הזכויות בנכס על שמו.

המשיבים 1-3 מתנגדים לסעדים המבוקשים. טענתם העיקרית היא, שהעיסקה נועדה להבריח את הנכס מנושיו של המוכר, וכי סימנים רבים הקשורים אליה מעידים כי מדובר בעסקה פיקטיבית.

המשיבה 4 ביקשה להשאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

אינני נדרש למחלוקת זו במסגרת החלטה זו.

3.ב"כ המשיבה 1 העלה בכתב תשובתו לתובענה וגם בדיון שנערך טענה בדבר חוסר סמכות ענינית.

לטענתו, מאחר והעיקול אינו יוצר זכות במקרקעין, הרי שאין מדובר בענין שבמקרקעין, והסמכות לדון בתביעה נגזרת משווי הענין. מאחר וסכום כל העיקולים נמוך משווי הסכום המקסימלי שבית משפט השלום מוסמך לדון בו, הרי שהסמכות הענינית לדון בתביעה להסרת העיקולים נתונה לבית משפט השלום.

המבקשת טוענת, כי מאחר ומדובר בעיקולים על מקרקעין, ואין מדובר בתביעה לחזקה או שימוש במקרקעין או בתביעה לחלוקתם, הרי שהסמכות הענינית לדון בתביעה להסרת העיקולים נתונה לבית המשפט המחוזי.

המשיב 3 ביקש להשאיר את ההחלטה בשאלה זו לשיקול דעת בית המשפט.

המשיב 2 והמשיבה 4 לא מסרו את התייחסותם.

דיון

4.סמכותו הענינית של בית משפט השלום מוגדרת בסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק).